לענין ק״ש של שחרית - שו״ע אדה״ז סי׳ ע ס״ה, יעו״ש. ולענין שחרית - טושו״ע או״ח ספ״ט ס״ג, ודאדה״ז - ס״ד. ושם, בנוגע להנוהגים להקל לאחרי ברכות השחר: ואינו נכון. (ולהעיר שגם להמקילים, במלאכות שי״ב שיהוי וטירדא אסור משום שמא ימשך וכמו לפני מנחה. וק״ל).
ועיי״ע בשו״ע ס״ז (ודאדה״ז - ס״ח) לענין להסתפר וליכנס למרחץ. אבל ראה בא״ר סקי״ב דהיינו רק לפני עלוה״ש. וכן מוכרח בד׳ אדה״ז בסי׳ ע שם.
ואף של׳ אדה״ז ״שלא יפנה לבו לשום דבר״ - ראה שו״ע אדה״ז סר״נ ס״ג לענין חפצי שמים כשאא״פ לאחמ״כ. ושם שיקרא ק״ש קודם שמא יעבור זמנה. וראה פר״ח כאן סק״ו. שע״ת סק״ב. משנ״ב סקל״ו. ערוה״ש סכ״ב. (ולהעיר שבשו״ת שבות יעקב ח״ב סכ״ב - והובא במשנ״ב סקי״ח - לענין עבד המשרת רבו לא דן כלל מענין עסק בצרכיו כ״א מדין הקדמת שלום. וי״ל).
ובא״א מבוטשאטש ס״ה כ׳ להקל במלאכת הדיוט או עראי המותרת בחוה״מ או בע״פ. וסיים עלה: ומ״מ צלע״ע היטב. וראה בהליכות שלמה תפלה פ״ב ס״ה.
ולענין מנחה - ראה שו״ע או״ח סרל״ב ס״ב. (וראה בשו״ע אדה״ז ס״ע ס״ה). ולענין ערבית - מג״א סרל״ה סק״ט. ובנוגע לסוג המלאכה - ראה במג״א סק״ו. ועיי״ש בבה״ל ד״ה לבורסקי.
ולכאו׳ עפ״ז מוכרח שיש ג׳ אופנים: דברים שאי״ב עסק כלל מותרים גם לפני שחרית. דברים שי״ב עסק (״להתעסק בצרכיו״ וכן לצאת לדרך אפי׳ דרך קצרה - ראה בט״ז סק״ג) האסורים דוקא לפני שחרית שלא יפנה לבו לשום דבר קודם שיתפלל. ומלאכות גמורות שי״ב שיהוי וטירדא (להפך בעורות וכיו״ב) האסורים גם לפני מנחה וערבית שמא ימשך. (אבל ראה בבה״ל דלעיל).
ועוד נקודה בזה: שהאיסור המיוחד לשחרית הוא רק כשהגיע עלוה״ש. אבל תוך ח״ש יש לאסור רק מדין מלאכה לפני התפלה (או ק״ש) שמא ימשך. [וראה בשל״ה (מס׳ תמיד, נר מצוה ד״ה ברכות) שגם קודם אור הבוקר יברך סדר ברכות קודם. והיינו במלאכות המותרות תוך ח״ש].
ועוד יש להאריך בדין שומר לדבר הרשות, ובמש״כ אדה״ז בקו״א סתל״א סק״ב. סער״ה ס״ד. סתפ״ט ביז. שו״ת הצ״צ או״ח סמ״ז, עייש״ה. והאריכו בזה בכ״מ. ואכ״מ כעת. ועוד חזון למועד.