ראה פת״ש יו״ד רסי׳ קיב וסקי״ג בשם התפל״מ. ובפמ״ג סקי״ב בשפ״ד סק״ב - לאיסור גם בפת. ועיי״ע בדע״ת למהרש״ם שם. ובקצשו״ע סע״ב ס״ב סתם ג״כ לאיסור. וראה כה״ח סקי״ב סקי״א וסקי״ג סק״א שבפת״ש לא ראהמש״כ בערך השולחן סקי״ב סק״ב לאיסור.
וכבר העירו ממש״כ האוה״ח בס׳ חפץ ה׳ (חולין ד, ב - ד״ה מאי שנא): וכל מה שגזרו רבנן על בנותיהן יינן ופתן ושמנן של גוים לית מינה ולא מקצתה במומרי ישראל. והדבר מפורש כבר בראשונים - בס׳ הסמ״ק מצוריך מ׳ ריט בהע׳רלא ״בשם ר״י מקורביל״ (הסמ״ק) שגם בישולי מומר מותרים (וראה בבי׳ דבריו באהלך באמתך פ״כ הע׳ יד).
וראה עוד בהנסמן בדרכ״ת סקי״ג סקט״ו. ועוד האריכו בזה בשו״ת מהר״ם שיק או״ח סרפ״א ד״ה אמנם. (והעירו ממש״כ הו״ע באה״ע סי״ד). שו״ת מנח״א ח״א סע״ד. לבושי מרדכי ח״א אה״ע סי״ח. (וראה מש״כ הו״ע בח״דסרמ״א). ועוד. ובשו״ת אג״מ יו״ד ח״א רסי׳ מו שבשאר מאכלי גוים ספק גדול אם אסרו במח״ש. ועיי״ע מש״כ שם בסוסי׳ מה. וראה בארוכה בשו״ת יבי״א ח״ה יו״ד ס״י. וש״נ. ועיי״ש שהעיר משו״ת הריב״ש סשצ״ד בטעמא שגזרובסתם יינם, ושלפ״ז מוכח דל״ש כ״ז בפתם ובישולם. [ואסף איש טהור כו״כ דעות בזה - בס׳ שלחן מלכים (בר שלום) שי״ד פ״ב ואילך].
וההכרעה שבפנים להקל בדיעבד - כך נתפשטה ההוראה אצל מורי הוראה, וכ״כ בכה״ח שם, ובפרט בזמנינו שרובם בגדר תינוקות שנשבו, ועוד שכמ״פ מתביישים בפני אדם גדול (כסברת התו״ח עירובין סט,א ד״ה ההוא - הביאוהא״ר סשפ״ה סק״ג. וכ״פ בשו״ת הצ״צ אה״ע סרנ״ט. ועוד. ובנדו״ד יש לצרף, עכ״פ בתור סניף, הדעות שהוא רק בחילול שבת במלאכות מסויימות (ואף שבחי׳ רעק״א ליו״ד סרס״ד כ׳ שקשה לעשות סניף מזה - ראה שו״תמהרש״ם ח״א סקכ״א. וראה גם אג״ק חי״א ע׳ רנה) - אף שלענין סתם יינם נקטו כמה פוסקים להחמיר בכהנ״ל. ואכ״מ כעת), משא״כ להחמיר לכתחילה.
ומ״מ, עדיין יש מקום עיון בכ״ז, בנוגע להגעלת כלים, שהרי מבואר בכ״מ שהגעלה וליבון ה״ה בכלל ״לכתחילה״. (וכבר עלתה לנו ארוכ״ה בזה במק״א, בקובץ הערות הת׳ ואנ״ש קיץ תש״ע, לענין מש״כ בשו״ת רעק״א ספ״ג בגדרבדיעבד בהגעלה בשאר משקין, והמסתעף מזה). וי״ל שבכגון דא מקום לסמוך על השי׳ (והביאה המחבר יו״ד סקי״ג סט״ז בשם י״א. וראה במנ״כ שער התערובת ח״א ספ״א) שאין בשולי גוים אוסר כלים. ונוסף גם הוא, שי״א שדעתהרמ״א שא״צ הכשר בכלל (ראה שו״ת בית דוד משאלוניקי יו״ד סנ״א). ועוד אחרת יקח לה, שכפה״נ טעם החומרא רק לכתחילה משום מהיות טוב אל תיקרי כו׳ (ראה עד״ז בשו״ת יבי״א שם), וא״כ ה״ז ע״ד המבואר בכ״מ (רמ״איו״ד סס״ד ס״ט. שו״ת הרמ״א סקל״ב בסופו. מהרלב״ח - הובא בש״ך יו״ד סקי״ט סק״כ. שו״ע אדה״ז סתפ״ט ס״ל. אג״ק אדה״ז ע׳ שסג. שם ע׳ שפד. דע״ת פתיחה להל׳ טריפות סקמ״ו) שבמקום חומרא וכו׳ א״צ להחמיר בנוגעלפליטת כלים. ואף שבכמה מהנ״ל מיירי רק בנוגע אכילת מה שנתבשל בהכלים ולא בנוגע להגעלה לכתחילה - הנה בנדו״ד בבשולי גוים שאין לו עיקר מה״ת, ובכלל - מה שמחלל שבת דינו כנכרי, לכמה דעות, הוא רק מדרבנן(שו״ת חת״ס יו״ד סק״כ. אבל ראה בשו״ע אדה״ז סל״ט ס״א). ובדבר שהוא רק חומרא בעלמא, מקום להקל יותר. ומה גם דקייל״ן שבישולי גוים בטלים ברוב, וא״כ מתבטלים הבליעות ברוב, ואי״ב כ״א משום חשש ביטול איסורדרבנן לכתחילה, והרי בכלי שדרכו להשתמש בשפע בכלל א״צ הגעלה. וכבר כתב הפמ״ג (הנהגת שואל ונשאל סדר ג סל״ו) שכל עיקר ההגעלה בבישולי גוים הוא מטעם דליכא בזה טירחא. וכפה״נ ס״ל שהוא רק משום חומרא. ועוי״ל בטעם ההגעלה לכתחילה, שחשו לדעות שצ׳ ששים בבישולי גוים. וא״כ הבו דלא לוסיף עלה. וה״ז בדומה לחמאה דקייל״ן (רמ״א יו״ד סקט״ו ס״א) שאינה אוסרת הכלים. [וראה בשו״ת הרדב״ז - הובא בבל״י יו״ד ס״א סקכ״ז. הנסמן בדרכ״ת שם סק״ס. וראה שו״ת מהר״ם שיק סע״ג. דור רביעי ח״ב סמ״ח].