1 ראה הגהות בסהמ״נ טירנא שחרית של חול ס״י (ע״פ הירו׳) שאין לישב בשעה שהש״ץ אומר י״ח. והובא להלכה בד״מ סקכ״ד סק״א וברמ״א על אתר ס״ד בשם ״י״א״. וכ״ה בשו״ע אדה״ז ס״ז. וראה בכה״ח סופר סקכ״ד ס״ק כד. ולפלא שלא העיר כדרכו מל׳ שעה״כ (לט, א). אבל כבר הוכיחו בכ״מ שאי״ז רק חומרא בעלמא. ושכן נהגו גדולים וטובים לישב. ואולי מצד החלישות. או״י שבאופן שבלא״ה אינו שומע על החזרה מפי הש״ץ מצד אריכות התפלה לית לן בה – ראה מעורר ישנים ע׳ כה. ואכ״מ באורך. ולהעיר מהל׳ בקיצור שו״ע ס״כ ס״א: מי שנקל לו לעמוד. וראה גם קצוה״ש סכ״ב בבדה״ש סקכ״א. וראה דרכי חו״ש סקע״ח. ועוד.
ולהעיר גם שבסתקצ״ב ס״ב כ׳ אדה״ז בטעם תקיעות דמעומד באו״א. ומ׳ שהוא מצד התקיעות עצמן – עי׳ במג״א ובלבוש (הובא במג״א) שם. ולכאו׳ ז״כ המג״א במש״כ רסי׳ תקצב שם לעיין בסקכ״ד. וגם, לד׳ בעה״מ סוף ר״ה, “תקיעות דמיושב״ היינו בחזרת הש״ץ שהקהל יושב. וכן מוכח גם מדין עמידה בוידוי בחזרת הש״ץ – ראה אור גדול ר״ה פ״ד מ״ט. וכבר שקו״ט בכ״ז לכאן ולכאן. ואולי ילה״ע גם מדין ישיבה בברכת כהנים – ראה שו״ע אדה״ז סקכ״ח סכ״ג. וי״ל. וראה בהנסמן בס׳ הלכה ברורה יוסף סקכ״ד סט״ו.