1 פסחים קיב, א וברשב״ם שם: השמע את קולך להם קודם בואך. ועיי״ע נדה טז, ב וברש״י שם. ובגליוני הש״ס פסחים מציין לחולין צה, ב טרף אבבא. וכ״ה בעירובין קד, א. ובקדושין לא, ב: קרי אבבא. ועד״ז בכ״מ. ובזהר ח״א קלה, ב: בטש אבבא. וביבמות טז, א הלכו ועמדו על פתח ביתו. ובויק״ר פכ״א, ח: מבעבע (וגי׳ הערוך מכעכע. וי״ג מנענע). ובמת״כ שם: מבצבץ ונוחר בגרונו כדי שישמעוהו. וברד״ק בראשית ג, ט: ישמיע קול תחילה או ידפוק על הדלת. ובסיפור שבד״א רבה פ״ה דפק על הדלת ג״פ, עיי״ש. ולהעיר משבת נח, ב: זוג של דלת. ומ׳ שגם בזמנם הי׳ פעמון להקשה בדלת. ועפ״ז כ׳ בחידושי אנשי שם לפרש ״הקורא״ שבכלים פי״א מ״ב שנק׳ כן מה״ט. וכ״ה בבית דוד שם. ועד״ז כ׳ במשנה יפה מו״ק פ״א מ״י. וראה בספורנו יתרו יח, ו במה שאמר יתרו אני חותנך יתרו בא אליך. וגם ע״י שליח מהני - ראה פי׳ ר״ח ותו״י יומא נב, רע״א.
ובפס״ז ריש ויקרא: אא״כ יאמר לו היכנס. וראה במלין דרבנן אות א ד״ה אל תכנוס שבבית חבירו לא די בהשמעת קול וצריך נטילת רשות, משא״כ בביתו. ועייג״כ בעץ יוסף לויק״ר שם, שבפעמוני כה״ג ודאי אינו משום צניעותא.
ובמלאכת מחשבת לר״מ חפץ (בראשית מה, כו) כ׳ שהטעם שלא יכנס לביתו פתאום הוא מצד סכנת ההתפעלות הפתאומית. וכ״מ מהסיפור במדרש ויקרא שם. ועד״ז בכתובות סב, ב. ועי׳ ביפ״ת שם.
ולהעיר שגם בבע״ח או שליח בי״ד נאמר בחוץ תעמוד, ראה בפרטיות ב״מ קיג, א.
ובנוגע לנח - ראה זח״א סז, א. וראה ב״ר לד, ד. כה״ח פלאגי ס״ו סי״ד. ועוד.
והנה ברא״ש ב״ק פ״ג סי״ב שבזה״ז מנהג פשוט להיכנס לבית בעה״ב. ונתקשו בזה טובא. ועי׳ באבן האזל נז״מ פ״י הי״ב שר״ל שהוא רק משום מנהג טוב ולכן נתבטל בזמנם.
והנה בגמ׳ ב״ק לג, א ונפסק ברמב״ם שם דל׳ ״אין״ או ״הן״ - קום אדוכתך משמע (ועיי״ש בלח״מ כס״מ ועוד, שבגמ׳ מ׳ שבלא שכיח עול תא משמע ואכ״מ). וד׳ הרמב״ם הובאו לעניננו גם בס׳ זכרון אברהם השלם ענף דרך ארץ ע׳ נז. וראה גם מלין דרבנן אות ה ד״ה האי מאן.