שו״ע או״ח סל״ב ס״כ. לבוש שם ס״כ, עיי״ש דברים כדרבנות (העתיקו, והאריך בזה, בספר הזכרונות לר״ש אבוהב בזכרון ט פ״ג, עיי״ש). ט״ז סקי״ט. אדה״ז סל״ג. וכן בשו״ע שם סל״ט ס״ט שאינם נקחים אלא מן המומחה.
וידוע מש״כ הפמ״ג (במ״ז סל״ב סקי״ט) שצ״ל יר״ש יותר משוחט. וראה בהקדמה לכת״ס עמ״ס חולין. וראה קסת הסופר ס״א ס״א ובלשכת הסופר שם. ובס׳ ברוך שאמר: אני רואה שאין שום אדם משים אל לבו מלאכת שמים זו ואין משגיחים אם הסופרים כותבים כתיבה תמה או שבורה ואפי׳ מקצת לומדי התורה מסכימים ומקבלים את הסופרים לכתוב תפילין אשר בעצמם לא קבלו מעולם שום קבלה אמיתית ובזה הם מחטיאים את הרבים. ולהעיר גם משו״ת חת״ס או״ח סר״ה בסופו: המלך זקן וכסיל הידוע בזקנותו ישב על כסא של ג׳ רגלים וכו׳ סופרי סת״ם שיופסלו כל התפילין ומזוזות על ידם. ובליקוטי שו"ת חת״ס סוסי׳ פג: ומכ״ש דבתפילין סופרי זמנינו בקיאים לא היה ולא נברא כי בעוה״ר מקלקלים ומכשילים את הרבים ויש כמה מאות ישראלים כשרים אשר מימיהם עדיין לא הניחו תפילין כשרים אקרקפתא דלהון. ובמשנ״ב סל״ז סק״ד: ויען כי גדול כח המצוה כ״כ ולהיפך העונש רח״ל לכן יזהר כל אדם לקנות תפילין מסופר מומחה ויר״ש ובעל תורה וכן רצועות יקנה מאיש נאמן כדי שיהא בטוח שנעבדו לשמן מעורות טהורות כי מי שהוא מניח תפילין פסולים לא לבד שאינו מקיים המצוה אלא שמברך כו״כ ברכות לבטלה שהוא עון גדול ובעו״ה רבה המכשלה במה שקונים תפילין ורצועות ממאן דהוא לפי שמוכרים בזול ורובן אינם מרובעין ועוד יתר קלקולים שמצוי בהם בעת כתיבתן וכל יר״ש יתן אל לבו אם על מלבושיו וכליו הוא מהדר שיהיו כתיקונם מכ״ש בחפצי שמים שלא יצמצם ויחוס על הכסף אלא יהדר לקנות אותן שהם בודאי כשרים אף שמחירם רב. וראה קו״ק שנדפס בשו״ת תירוש ויצהר סס״ב.