כבוד הבריות או לא יבוש מהמליעיגים?
טור ורמ״א או״ח בתחילתו. וכ״ה בשו״ע אדה״ז שם (מהדו״ק ס״ג. מהדו״ב ס״א). [וראה בארוכה לקו״ש חט״ו ע׳ 255]. ומקרא מפורש הוא (תהילים קיט, ד): ואדברה בעדותיך וכו׳ ולא אבוש.
ומש״כ ברמ״א או״ח סתקנ״ד סי״ז (ע״פ מרדכי מו״ק סתתק״ד) להתיר לנעול מנעלים בת״ב במקום שדרים בין הגוים משום הגוים שמלעיגים (וראה ב״י שם. וראה משנ״ב שם סקל״ו בשם החיי״א) - נוסף לזה דמיירי בדרבנן דוקא (ראה מג״א סתרי״ד סק״ז לענין יוהכ״פ. ושם רק בדרך ״אפשר״, וטעמו שי״א שהוא דאורייתא, עיי״ש. שו״ע אדה״ז שם ס״י). ולכאו׳ הטעם בזה שאין כבוד הבריות דוחה ל״ת שבתורה (ראה ברכות יט, ב. ונת׳ פרטי החילוקים בדבר בשו״ע או״ח סי״ג ובנו״כ שם) - עוד זאת, והוא העיקר דשאני התם שאין מלעיגים על גוף קיום המצוה (ראה עד״ז בתפא״י הקדמה לס׳ מועד כללי שמחות אות ח. וראה תפארת ירושלים זבחים פ״י מ״ו ד״ה עמד. ונת׳ היטב באמרות משה ס״ו), משא״כ כשאוה״ע מונים אותנו בקיום המצות עצמם. וצע״ג במש״כ בח״ח הל׳ לשה״ר כלל ו ס״ה ובבאמ״ח סקי״א.
ועפ״ז מובן גם מש״כ באר״ח להרא״ש (יום ה - סע״ז) גם במילתא דחסידותא. וראה עד״ז שו״ת אג״מ יו״ד ח״ב סע״ז. ושם בנוגע למנהגי ישראל.
אבל ראה מסילת ישרים פ״כ שכ׳ להיפך בנוגע לתוספת חסידות. ועד״ז מ׳ באר״ח גופי׳, לעיל מיני׳ (ביום ד׳ - סנ״ה. וראה פי׳ מקור החיים (לרב״י זילבר) לאר״ח שם סק״ו, בשם רש״ז מקעלם). וראה מש״כ בזה בשו״ת שלמת חיים ח״א ס״ב.
וראה שולחן מלכים בהלכה למשה פ״א סק״ג שבעניני הכשר מצוה שאינם נוגעים לגוף המצוה צ״ל באופן שלא ילעיגו.
ובעניני פרישות כשאי״ב סרך איסור - בכ״מ (ברכ״י סק״ע סק״ו. חסל״א סקי״ד. שע״ת סק״ה. משנ״ב סקט״ו. ועוד. וראה בפרטיות בפתה״ד שם) שיסתיר מעשיו.
[וראה שו״ת לב חיים ח״א ס״ה, הובא במאסף לכל המחנות סקי״ח, שכשמתבייש מהמליעיגים או שחושש ליוהרא מותר לשנות בדבורו משום הצנע לכת].