בענין זה, כבר דשו בו רבים בזמן האחרון, ובפרטיות הדרושה, הן ע״ד ההלכה והן מצד טעמים אחרים שאינם נוגעים להלכה. וידוע שכבר יצאו כמה קו״ק וכו׳ בכתבי-עת בכ״ז.
[ובכגון דא, פשוט דלא גרע ממש״כ הפוסקים שלא להורות מתוך ספרי הקיצורים (ראה שו״ת הרא״ש כלל לא ס״ט. ריב״ש סמ״ד. מהרי״ל החדשות סצ״ג. שבו״י ח״ג סצ״ח. פמ״ג יו״ד סמ״ב בשפ״ד סק״ד. סמ״ג במ״ז סק״א. שו״ת חת״ס אה״ע ח״ב סקל״ב. כת״ס או״ח סי״ח. שו״מ מהדו״ק ח״ב סי״ד. ועוד בכ״מ. וראה שו״ת שארית יהודא שעה״מ סל״א). וכש״כ וק״ו בכיו״ב.
וע״ז וכיו״ב כ׳ בשו״ת חת״ס ח״ו סס״ד: כבר אנו מוזהרים מפי ספרים ומפי סופרים שלא להאמין לעדותן של אנשים המעידים מפיהם של חכמים כי אינם מדקדקים בדבריהם ומהפכים דא״ח (וראה בהמצויין אצלנו במ״מ וציונים להלכה יומית אות תצב בנוגע לעדות שחזר בו). ויש להמליץ בזה, שהתורה מונחת בקרן זוית, ויושבי׳ מקיימים שכל הרוצה ליטול וכו׳].
ומכמה טעמים אא״פ להאריך במסגרת זו, והי׳ הנשאר בציו״ן, והנני יסד בציון אבן, הציון הלז אשר אני רואה: ארחות שבת פכ״ו סנ״ב ובהע׳ לשם. קובץ תל תלפיות גל׳ סח ע׳ רסד ואילך. ישורון חו׳ כט קונטרס בלול מאש וממים (ע׳ תשסד ואילך). ועייש״ע ע׳ תתקא ואילך. קונטרס שעוני מים בשבת (שציטצברג). החשמל והמים בשבת בזמנינו (מורגנשטרן).
[ויוזכר רק שהדברים מכוונים גם לדעת אדה״ז בקו״א סרע״ז סק״א בנוגע לספק פס״ר, כיון שהוא מדרבנן. ולהעיר שבשו״ע אדה״ז סשט״ז ס״ד השמיט תיבת ״קטנה״ שברמ״א שם ס״ג. ועיי״ש במג״א סק״ז שבגדולה מותר. ואוי״ל הטעם דקאי אשלאחריו, שבכה״ג בתיבה שאינה קטנה יש לסמוך להקל בספק, שה״ז רק מדרבנן, ולא זו בלבד אלא שהוא תרי דרבנן, עיי״ש בא״א. אבל, יותר נ׳ כפשוטו, שלדעת אדה״ז יש להחמיר לכתחילה בפס״ר דלא ניחא לי׳ גם בתרי דרבנן. ואכ״מ. ואיך שלא יהי׳, בספק מותר].
והקורא בין השיטין יראה שמכותלי מכתבי המחמירים ניכרת דעתם, שבאמת משורת הדין אפשר להקל, ובפרט, במקום שאא״פ בלא״ה. וברוך היודע. וראה בארוכה השתלשלות הדברים בקובץ תל תלפיות חו׳ סט. ואין מקומו כאן.