בכי של תינוק
תועלת בכי התינוק להוציא הליחה מהמוח - חוה״ל שער הבחינה פ״ה. ובסי׳ ר׳ שבתי סופר הקדמה הפרטית פל״ב (ע״פ חוה״ל שם): קריאתו בכייתו, רפואה היא לכל כוחו, מחזקתו בליחתו, להתיכה מחוץ למוחו. וראה דמשק אליעזר (פאפו) ערך תינוק, שתינוק הבוכה הרבה יצא חריף. ולז״א הזהרו בבני עניים - שבוכים הרבה - שמהם תצא תורה. (ובכ״מ, שדמעות הן מותרי מוחין. וראה תורה אור וישלח כו, א. תורת חיים שם מו, ב ע״פ ספרי הרפואה. סה״מ תקס״ה ע׳ עט. וראה ח״פ להרמב״ם פ״ח שמי שמוחו מלא ליחה יבין בקושי).
דיני הרחקת נזקין - ע״פ רמ״א חו״מ סקנ״ה סט״ו. סקנ״ו ס״ב. הנה ד״ז תליא בפלוגתא (ראה בראשונים ב״ב כ, ב) במה שא״י למחות בקול הפטיש וריחיים ותינוקות, שלתוס׳ (ב״ב כא, א ד״ה גרדי - להבנת הסמ״ע סקנ״ו סק״י), וכ״ה במרדכי (ב״ב סוסי תקיב), הוא לפי שהוא ברשותו (ולא בחצר השותפים). וכ״מ בל׳ הרמ״א שם. אבל לרמב״ן (כ, ב ד״ה הא) ורשב״א (שם ד״ה חנות) ה״ט שאין הרעש בגדר היזק (וקול הנכנסים ויוצאים שיכול לעכב - לאו דוקא הוא והכוונה לריבוי דרך), ולמאירי לפי שאדם עשוי לעשות כן בתוך ביתו ואינו נמנע מחמת היזק שינה. ולכאו׳ לדבריו ה״ה ברעש התינוקות, שדרך הוא לעשות כן בביתו. (ומש״כ המאירי בנוגע לתינוקות שמפני תקנת ת״ת התירו - אולי כיון שאפשר לעשות כן במק״א (בביהכ״נ וכיו״ב). וראה בחי׳ חת״ס - הובא בפת״ש סק״א. ולהעיר מט״ז שם, בהחילוק בין רופא למלמד תינוקות).
ועפ״ז, לכל הנך טעמי מותר בנדו״ז, ואא״פ למחות בו. אמנם, לדעת הרמב״ם (שכנים פ״ו הי״ב), וכ״פ המחבר בשו״ע שם, הוא רק כשהחזיק כבר (וראה נתה״מ סק״א. וכבר קדמו בדרישה. ולדבריו, לכאו׳ רעש התינוקות ה״ז כקול הפטיש דמהני בי׳ חזקה, לפי שהרעש אינו משתנה מיום ליום (כבקול הנכנסים ויוצאים). וי״ל). וא״כ ה״ז ספיקא דדינא. וגם הרמ״א לא הכריע בבירור כהחולקים. והנה, דעת הרמ״א (סקנ״ה ס״ג. שם סל״ז) שגם במקום ספק בנזקי שכנים אין הניזק יכול לעכב. אבל להמחבר (שם), וכוותי׳ פסק בש״ך סקי״ט, לכתחילה מעכב עליו.
ונוסף גם הוא, בעת השינה, עפ״ד הרמ״א (שם ושם) שהחולה יכול לעכב, והאריכו בזה פוסקי זמנינו בנוגע לרעש בעת המנוחה, שהכל כחולים אצל שינה. (וגם ביום - ראה שו״ת חת״ס חו״מ סצ״ב - הובא בפת״ש שם. וכן בכסף הקדשים שם. ובאמת, כ״כ להדיא ביד רמ״ה כא, ב). ואם כי אין בכח השכן לעכב בדבר שאינו יוצא מגדר הרגיל (וראה חזו״א ב״ב סי״א סקי״ג - בעניננו), מ״מ מצד אהבת ישראל עליו להשתדל למעט הרעש במדה האפשרית. והתורה דרכי׳ דרכי נועם וכל נתיבותי׳ שלום. וראה פת״ח גניבה ואונאה פט״ו הע׳ ב. ולהעיר מסנהדרין קד, ב. וי״ל.
בשעת התפילה - הנה בפיר״ח סוכה מא, ב גרס להדיא תינוק. ואיך שיהי׳, מובן הוא מצ״ע. וראה ברכ״י סצ״ו סק״א, הובא במשנ״ב סק״ד. וראה שו״ת ויען אברהם או״ח ס״ח. וצ״ע שבכ״מ משמע שמביאים לביהכ״נ גם בשעת התפילה ממש (אא״כ רצים ושבים בשחוק. אבל בברכ״י ל״מ דקאי בהכי). וראה תו״ח סופר סק״ג מש״כ להעיר בזה. ושו״מ מש״כ בשו״ת דברי שלום מזרחי או״ח ח״א סנ״א, יעו״ש.
ובנוגע לאחיזת חפץ בשעת ק״ש ופסוד״ז - ראה במשנ״ב שם סק״א. אבל להעיר מפמ״ג במ״ז סק״ב, שאין דרך לעמוד כן בפני גדולים. וא״כ ה״ז רק בשמו״ע. אבל עיי״ש במ״ז סק״א. ואולי נפק״מ בדבר שאינו חושש שיפול. ועד״ז בשו״ע אדה״ז סוס״א שמצוה מן המובחר שלא לאחוז כלום.
אמנם, כשבוכה ומפריע - לכאו׳ ל״ג מספר שנפל וא״י לכוון (ס״ח סתשע״ז. מג״א סצ״ו סק״ג. שו״ע אדה״ז ס״ג), וכן שמותר להרים טליתו אם נפלה ממנו כשטרוד מזה (אדה״ז סצ״ח ס״ד). והוא וע״ד דבר שמתיירא שייגנב ואין אחר שישמרנו (נוה שלום סק״ב. פתה״ד סק״ד. ועוד. ובשדה יהושע לירו׳ ברכות פ״ב ה״ה פי׳ כן בירו׳ שם. והו״ד בפתה״ד שם. וראה פמ״ג במ״ז סק״ג שכ׳ (כדרכו) שצ״ע, ״ואפשר שהתירו לו״, והובא במשנ״ב סק״ו. וראה יוקח נא סק״ו. כה״ח סק״ז. וראה שו״ת דברי שלום הנ״ל). וראה בעניננו בשו״ת אול״צ ח״ב פמ״ה סכ״ז. שו״ת רבבות אפרים ח״ח סתקע״ב בסופו (לענין ברכהמ״ז).
ובדרך אסמכתא, ילה״ע מסיפור הידוע עם אדמו״ר האמצעי בנוגע לקול ילד בוכה, והוראה מזה בכ״מ (ראה לקו״ש ח״ג ע׳ 802. ועוד) שגם בהתעמקות בתורתו ובתפילתו (ולהעיר מהגי׳ בליקוטי סיפורים ערך אדה״ז אות כא) צ׳ לשמוע קול התינוק ולהפסיק ולהרגיעו.
(ולענין לרמוז לו - ראה ברכ״י סק״ד סק״ב, ועיי״ש סק״א וסק״ג. וראה הנסמן אצלנו במ״מ וציונים להלכה יומית אות שנ).