הזכרת שם ההורים במכתבים ובמסמכים
כמה פרטים חלוקים בענין זה:
ביש״ש קדושין פ״א סס״ה שאין חילוק בין הזכרה לכתיבה בענין זה. וכ״כ ברוח חיים יו״ד סר״מ סק״ב. שו״ת העמק שאלה יו״ד סס״ז. אבל ראה שו״ת יוסף אומץ להחיד״א ספ״ז. יעיר אוזן (להנ״ל) מערכת ח סקכ״ז. שד״ח מערכת כ כלל קד ד״ה ועל החקירה. בא״ח שופטים ש״ב ס״ד. שו״ת אג״מ יו״ד ח״א סקל״ג.
וביוסף אומץ כ׳ ליישב שי׳ מהרש״ל במה שמצינו בכ״מ שחתמו בשם ובשם אביהם (ואף תיקנו לכתוב כן בנוסח הגט, וכן העדים) - דשאני חתימה שמוכרחים לחתום בשם אביהם, דאל״ה אינו ניכר מי הכותב. (וביעיר אזן כ׳ להעיר בזה, שעדיין היו יכולים לכתוב בלשון שבח וכבוד. ועייעו״ש שר״ל שגם מהרש״ל לא כיון כן למעשה).
אלא שבפשי׳ י״ל, שבחותם שמו ושם אביו אי״ז בגדר הזכרת שם אביו, וה״ז בכלל הזכרת שמו. וכ״כ בשו״ת אג״מ שם. וראה כעי״ז ממש בשו״ת דברי חיים השמטות בסוף ח״ב סמ״ג.
[ואכן כסברת החיד״א - ראה בפת״ש סר״מ סק״ב שגם למהרש״ל במקום שאפשר לטעות, מותר לענות בשם אביו (בהוספת שם התואר). וכן מוכרח מד׳ מהרש״ל גופא. ובגדולת אלישע סקי״א שהפת״ש נקט כשי׳ מהרש״ל דלקמן, שבכלל אי״מ הוספת שם תואר באביו. אבל קושטא שיכול לענות בן אבי פלוני (שגם אבא הוא תואר, כדלקמן). ויתירה מזו, ביפה ללב ח״ג יו״ד ס״י שבאומר בן פלוני סגי ג״כ, שג״ז ל׳ חשיבות. והביא שם כמה הוכחות לד״ז מכ״מ. ובאמת י״ל באופן פשוט יותר, וכנ״ל, דבכגון דא ה״ז בכלל שם הבן, שהוא בנו של פלוני. וראה שו״ת יבי״א ח״ב סט״ו סק״ה.
ובנוגע לעלי׳ לתורה - ראה שו״ת ארץ צבי ח״א סצ״ז. אלא שבעליית אביו, אם א״י להשתמט ולבקש מאחרים לקרוא לו, יכול עכ״פ לומר עם הוספת תואר. וכ״ה בין השיטין בשערים מצויינים בהלכה לאאזמו״ר זצ״ל סכ״ג סק״ח. ועיי״ש עוד בסקמ״ג סק״א ובקו״א לשם. ובאמירת שם אביו לגבאי המעלהו לתורה, ה״ז בכלל שמו, וכנ״ל] .
ובגוף הענין, בנוגע להזכרת שם אביו עם תואר - ביש״ש שם שאי״מ באביו, ורק ברבו הותר לפי שאפשר שיש לו כמה חכמים שלמד מהם. ובאמת מוכח כן בקדושין (לא, א), שרק לאמורי׳ דמר בר רב אשי הותר לומר רב אשי. ועד״ז ברמב״ם ת״ת פ״ד ה״ג בתואר רבנא. וכ״מ בכס״מ ממרים פ״ו ה״ג. וכ״כ פרי האדמה ת״ת פ״ה ה״ה. קהלת יעקב אלגאזי ח״א סצ״ט. שו״ת העמק שאלה שם. ועוד.
אבל בשו״ת יוסף אומץ הרבה להוכיח מכ״מ דמהני.
וכן מפורש ברדב״ז ממרים פ״ו ה״ג שבל׳ כבוד ליכא זילותא ומותר לאביו או לרבו. וראה גם בביהגר״א יו״ד סרמ״ב סט״ו מכ״מ בש״ס. והוכיח שם שכ״ה גם כשאומר בל׳ אבא פלוני. וכ״ה בבית מאיר שם. הגהות רעק״א שם. תפא״י קדושין פ״א מ״ז. ובאמת, מצינו בפוסקים שכתבו תשובות לאביהם והזכירום בשמם ובל׳ כבוד - ראה לדוגמא שו״ת אבנ״ז יו״ד סרצ״ז. ועוד.
והנה, ביש״ש נקט שגם ברבו ל״מ הוספת תואר גרידא, כ״א צ״ל בשינוי מתואר שרגילים לקרות לו. והמעיין היטב ישר תחזינה עינימו שד״ז פשוט ומוכרח מצ"ע, ושעפ״ז יתיישבו כמה סתירות בזה, ועיקרם - בנוגע לשם אביו - מה שנאסר למר בר ר״א לקרוא לאביו בשם ר״א, כנ״ל. אלא שכנ״ל לפי דברי היש״ש גופי׳, באביו ל״מ שום הוספת תואר גם כשמשנה מתוארו הרגיל (כיון שאא״פ לטעות, לפי שאין לו אלא אב אחד).
ועצ״ע לדעתו היאך יתיישבו כל ההוכחות מכ״מ בש״ס דמהני במה שאומר אפי׳ בל׳ אבא. ובשלמא כשבאו הדברים במענה לשאלה א״ש (ראה יפה ללב הנ״ל). ועד״ז כשהזכרת שם האב נעשית בתור זיהוי הבן, וכנ״ל. אבל בכ״מ אינו כן.
ולפום ריהטא, ולולי דבריהם, הי׳ אפ״ל דליכא לאוכוחי מידי, שיתכן לומר בפשי׳, שבכל הני דוכתי, אכן לא אמרו שם האב, ורק בגמ׳ הועתק לדידן שם האב. ודוחק קצת. וראה כעי״ז בלחם יהודה הל׳ ק״ש פ״א ה״ד במה שאמרו השבטים ליעקב אביהם, שמע ישראל אבינו - שהם קראו בל׳ כבוד, והכתוב השמיטו. (אלא דלדידי׳ הכוונה שהוסיפו תוארי כבוד, וס״ל דמהני הוספת תוארים). ובאמת כבר הק׳ כן בשל״ה פ׳ ויחי. ושם ר״ל שישראל הוא ל׳ גדולה ושררה, וכאילו קראו לו אדונינו. ושם שהוא ע״ד מי שקורא לאביו בשם רבי. ועפ״ז י״ל שאי״ז הזכרת שמו כלל, וה״ז בדומה קצת לסברת היש״ש במש״כ הטור בל׳ צח וכבוד ״הרא״ש ז״ל״, שהוא ראש לכל ישראל.
ואת״ל כדברינו, א״ש בפשי׳ מה שמצינו בכ״מ בש״ס שהזכירו שם האב, ללא תוארי כבוד כלל (גם לא אבא פלוני), כ״א ר׳ פלוני. (ראה ברכות ה, א ובהגהות הגר״י פיק ומצפה איתן שם. יד אברהם (להנ״ל) יו״ד סרמ״ב סט״ו. ועד״ז בנוגע להזכרת שם רבו - פסחים עא ובהגהות יעב״ץ שם. (ומש״כ בהר צבי פ׳ ויחי צ״ע). חולין קלג, א - הובא בשו״ת יבי״א ח״א יו״ד סי״ח. וראה מנ״ח מ׳ רנז סוסק״ג. ובשו״ת מחזה אליהו ח״ב סנ״ד הביא עוד כו״כ דוגמאות). והרי פשוט לכו״ע דכל כה״ג (הוספת תואר ר׳ פלוני) לא סגי, ושצ׳ לשנות מכפי שהורגלו לקרותו. וכדמוכח מזה, שלמר בר רב אשי לא הותר לקרות לאביו בשם רב אשי. ויתירה מזו צ"ע, שבמקרא מלא הוא שאמר יצחק ליעקב: ויתן לך את ברכת אברהם. ובשלמא בשם אברהם שענינו אב המון גוים - י״ל שהוא ע״ד שם ישראל. אבל ראה עוד כמה דוגמאות עד״ז בהכתב והקבלה (ויחי מט, לא). ועוד דוגמאות ישנן בתנ״ך שלא הובאו שם. (ותי׳ שם, ששמות האבות שאני - צ״ב). ולדברינו הנ״ל א״ש. ומ״מ דחוק הוא. ועצ״ע בכ״ז.
וראה בכ״ז שו״ת מחזה אליהו שם. הנסמן בילקוט יוסף כיבוד או״א פ״ה סס״ב ואילך. והבוחר יבחר.