מי שנותנים לו כוס לברך ואינו מברך...
ברכות נה, א. שו״ע או״ח סר״א ס״ג. ובמג״א שם סק״ה דוקא באורח ובכוס. וכ״כ בשו״ת חכ״צ סקס״ח, שהעיקר בד״ז אחיזת הכוס. ובשו״ת פנים מאירות ח״א סנ״ז שרק במברך בקול ומוציא המסובים.
ולא עוד אלא שצריך לחזר אחרי הכוס (כ״ה הל׳ בטור. וכ״כ בד״ח עהרא״ש פ״ז ס״ד סקי״ט), כבשו״ע שם ס״ד.
אמנם, בשו״ע שם ס״ג השמיט כוס, אף שכ״ה להדיא בל׳ הגמ׳, ויתר על כן בשו״ע אדה״ז שם ס״ה (אף שראה ד׳ המג״א הנ״ל דס״ל שהוא בדוקא).
ויתירה מזו, שבשו״ע - ובשו״ע אדה״ז בפרטיות - מודגש דפלגינהו בתרתי: דין (אורח) הנמנע מלברך, שאינו שייך לכוס דוקא. ועוד דין שכאו״א יש לו לחזור שיתנו לו כוס. (אלא שי״ל שפי׳ ״נותנים לו לברך״ היינו כוס).
ובמשנ״ב בשעה״צ סקט״ו הק׳ מנין לו להמג״א שהוא רק בכוס. ויתכן דס״ל שברכת האורח בכלל נאמרת רק בכוס. ואכן מצינו בכ״מ שנהגו כן.
וראיתי למי שפי׳ ובהקדם מש״כ הטור סקפ״ט שברכת האורח שייכת לברהמ״ז ואינו הפסק. וי״ל, שבמברך כוסש״ב ה״ז נחשב חלק מברכהמ״ז, משא״כ בל״ז ה״ז כאילו גמר כבר מלברך. והנה, ל׳ הרמב״ם ברכות פ״ב ה״ז: ברכה רביעית וכו׳ מוסיף בה ברכה לבעה״ב. ומ׳ שהיא מגוף ברכה רביעית (וראה אבהא״ז שם). אמנם לרמב״ם ברכהמ״ז אינה טעונה כוס, ולכן צ״ל אמירתה בגוף הברכה, משא״כ לדידן. וק״ל.
אבל ראה בקצוה״ש סמ״ו בבדה״ש סקכ״ג שמש״כ במג״א דוקא בכוס - ל״ד הוא (וכנ״ל - כ״מ קצת בל׳ אדה״ז). וכוונת המג״א ״דוקא בכוס ברהמ״ז״ - לאפוקי שאר כוסות. וכ״כ באמרי אמת ליקוטים על השו״ע, ותמה על המשנ״ב. והדברים מסתברים. אבל ראה זה חדש בשו״ת שאלת שלמה ח״א סט״ז שגם ברכות ז״ב בכלל.
והנה, לכאו׳ אפ״ל שהנמנע מחמת סיבה ג״כ בכלל, שהרי בגמ׳ השוו אהדדי מי שקראו לו לעלות, ומצינו בטואו״ח סס״ו שהביא דעת המנהיג, שמי שנק׳ לעלות לתורה באמצע ברכת ק״ש מפסיק. ועיי״ש בב״ח שהחושש לכבוד התורה יכול לסמוך ע״ד המנהיג. ומ׳ שגם בכה״ג איכא חששא בהאי מילתא. ויל״ד.
אולם, במאירי שם מפורש שהוא רק כשנמנע מחמת גאוה. וראה גם בא״א מבוטשאטש מהדו״ת כשאינו רוצה לשתות יין (או שהמברך עושה בשליחותו. ועייש״ע, שיש לכבד רק בדרך שאלה בכדי שיוכל הנשאל לסרב). וראה שו״ת תורה לשמה סתכ״ח עד״ז שאין בכלל זה המסרב מחמת סיבה. (ועיי״ש שמחלק בין הסיבות). ועד״ז שם סצ״ה. וצע״ק בשו״ת רב פעלים ח״ב או״ח סוסי׳ לט. ויש לחלק.
ובכ״מ מצינו שסירבו או נתנו רשות לאחר, וכמפורש בשו״ע שם ס״א שהגדול יכול ליתן רשות לקטן, אא״כ נאמר דמיירי שאינו אורח. וראה לקט יושר ע׳ 38. וי״ל דמיירי שלא בכוס. וראה באר״ח ספינקא מה שהביא מכרם שלמה כאן שהוכיח מדין הנז׳ שמותר לכבד לאבל. ולא ס״ל לחלק כנ״ל שרק באינו אורח הותר. ובערוה״ש ס״א שאסור לכבד לאחר, עיי״ש הפרטים. ושם ס״ב מוכח דמיירי גם כשאינו אורח. וצ״ע.
והנה במשנ״ב בשעה״צ שם סקי״ד מספקא לי׳ בזמנינו שבלא״ה המנהג שכל האורחים מברכים לבעה״ב אי שייך הא מילתא. ועיי״ש מה שהביא מא״ר סק״ד. וראה בהגהות והערות לא״ר (בלבוש מהדו״ח). ובאמת כ״מ גם בשו״ת שאילת יעב״ץ ח״א סע״ד. ומאי דמספקא לי׳ פשיטא להו לשאר האחרונים - ראה חסל״א סקי״ח. א״א מבוטשאטש מהדו״ת. כר״ש שם. בא״ח ש״א שלח סכ״ד. דע״ת למהרש״ם. תורת חיים סופר. ועוד.
ומ״מ, עדיין יש להדר לברך - פמ״ג בא״א סק״ה. משנ״ב ובא״ח הנ״ל.
והנה, בגוף גדר ברכת בעה״ב בזמנינו, המה ראו כן תמהו במה שלא נהגו כן - ראה מעיו״ט עהרא״ש במה ששינו הנוסח, והובא במחה״ש על אתר. סידור היעב״ץ במקומו. וכבר כתבו ליישב לפי מש״כ בשו״ת שאילת יעב״ץ שם - ראה תורת חיים סופר סק״ג. שו״ת להורות נתן חי״ד סי״ב. וראה לקו״ש חכ״ד ע׳ 70 הע׳ 26.
ולהעיר שבמשנ״ב כ׳ שאומרים הוא יברך בעה״ב הזה. וכ״כ בשולחן הטהור ס״ג. אלא שכהיום נתפשט המנהג שאומרים אבי מורי בעה״ב הזה. (ולמנהגנו, כאו״א אומר כנ״ל - גם אורח, וגם מי שאין לו או״א, ראה דרכי חו״ש סש״ח. אג״ק אדמו״ר מוהריי״צ ח״א ע׳ רב. היום יום טז ניסן. ס׳ המנהגים חב״ד ע׳ 22. ולהעיר מקיצור של״ה ענין ברכהמ״ז). ודוחק לומר דלצדדין קאי. אבל ראה לקו״ש שם. ובא״ר שם מוכח שכוונתו למה שאומרים ״אותנו״, וממילא כולל בזה גם בעה״ב.