ראה מו״ק יז, א. ירו׳ מו״ק פ״ג ה״א. תשו׳ רה״ג בשערי תשובה ספ״ו. פיה״מ מנחות ספי״ג (ועיי״ש בשינויי הנוסחאות). רמב״ם ת״ת פ״ו הי״ד. שם פ״ז ה״א. כהמ״ק פ״ד הכ״א-ב. רוצח פ״ז הי״ד. סנהדרין פ״ז ה״ט. שם פי״ז ה״ח. שו״ת הרמב״ם בלאו ח״א סי׳ קיא. שו״ת ר״א בן הרמב״ם ס״ד. ס׳ השטרות לר״י ברזילי ע׳ 131 (שטר עד). שו״ע או״ח (ודאדה״ז) סנ״ג סכ״ה (סל״א). יו״ד סשל״ד סמ״ב-ג.
ואבוהון דכולהו: עובדא דר״ג וראב״ע (הובא כמ״פ בד׳ הפוסקים לענין זה). וראה שו״ת הריב״ש סרנ״א. וראה חדא״ג מהרש״א ברכות כח, א ד״ה א״ל.
ובשו״ת הצ״צ יו״ד סרל״ז נחית לכמה פרטים בכ״ז, יעו״ש.
ובספרות השו״ת מצינו כמה אופנים בדבר, לקולא ולחומרא, והכל לפי הענין. ומתו״ד האחרונים נ׳ שלאו כל אנפי שוין. ובכגון דא, יש להמליץ מש״כ הרדב״ז ח״א סקפ״ז (בנוגע לנידוי כשיש חשש שיצא לתרבות רעה): שראוי להיות מתון בדברים כאלו לפי שאין כל האנשים שוים ולא כל העבירות שוות. ולא עת האסף פה כל הפרטים. ואציגה נא מן הציונים אשר עמדי:
שו״ת ר״ב אשכנזי סכ״ד. שו״ת מהרשד״ם יו״ד סי׳ צ. יוד סקל״ב. מבי״ט סצ״א. רדב״ז ח״ו סי׳ ב׳עח. בעי חיי חו״מ ח״א ס״ז. נדיב לב ח״א יו״ד סי׳ קי. חת״ס או״ח סמ״א ובליקוטי הערות לשם. חו״מ סי׳ כב. שם סי׳ קסב. מהר״ם שיק יו״ד סר״כ. מהר״י אסאד ח״א סקע״ג. מהרש״ם ח״ב סנ״ו. מהריא״ז ענזיל סי״ג (וכחא דהתירא ניחא לי׳, יעו״ש). ברית שלום ס״א. וראה גם קובץ העו״ב חגה״ס תשנ״ט.
והנה, בפי׳ הכבד ושב בביתך, מצינו בראשונים שהכוונה שאין מנדים בפרהסיא כ״א בצינעא, וכמשמעות דברי הרמב״ם. וכ״כ בכס״מ ת״ת רפ״ז. ב״י ד״ה ת״ח שסרח. ועד״ז הוא בפרישה סקנ״ט. וכ״כ בשו״ת המבי״ט סשי״ז.
ולכאו׳ הכוונה שאין כאן גדר נידוי ממש, כיון שלא נודע לקהל, כ״א שנוהג נזיפות בעצמו. וכ״מ קצת בר״ן שם. (ושם דהיינו לל׳ יום. ועפ״ז מובן שאת״ל שהסיבה שיושב בביתו הוא אמתלא בכדי שלא להורידו מגדולתו, הרי אא״פ שישב בביתו לעולם). וכ״מ במאירי. וראה פי׳ הר״ש בן היתום. וראה בנסמן בעלי תמר לירו׳ שם.
אבל ראה בהג״א שם סט״ז ע״פ הירו׳ (הנ״ל), ומשמעות דבריו שאין כאן שום ענין של נזיפה. ובשו״ת הצ״צ הנ״ל שגם להבבלי אין להורידו מגדולתו כלל. וראה גם שו״ת חת״ס הנ״ל חו״מ סי׳ קסב.
ויתכן להשוות קצת הדברים, דמר א״ח ול״פ, וע״פ ד׳ הב״י שם (ד״ה ומ״ש ואומרים) שבצינעא היינו שאין אומרים בפי׳ כ״א בהעלם, ובל׳ הר״ן שם: והוא יבין ויעמוד בביתו, והכוונה כנ״ל שבפועל אין כאן גדר נידוי, ומה שיושב בבית - ה״ז גופא הנהגה של נזיפה שנוהג בעצמו. וראה שערי תורת התקנות ח״ג ש״ט סל״ו סק״א.
[וראה זה פלא בתורת הרא״ם מרגליות (בתשו׳ שבסוה״ס ס״ט - נה, ב), שבשו״ע חזר בו המחבר וס״ל שגם בצינעא אין מנדים, ופי׳ הא דהכבד ושב בביתך רק לענין מינוי ושררה. ועפ״ז מבאר מה שלא הביא המחבר הא דהכבד ושב בביתך, כיון שהשמיט גם הא דאין מורידים מגדולתו, ואפשר דס״ל דל״ש בזמנינו].