יום רביעי - בשם אדם גדול
ראה ברכות מג, ב (ע״פ שו״ת הרמ״ע מפאנו ס״ה, משא״כ לפירש״י ותוס׳ שם. וראה שיעורי הגריש״א לשם). שבת קיד, ב. עירובין נא, א. פסחים כז, א. פסחים קיב, א לפירש״י (והובא בפירושו כנ״ל בתשובות ר׳ נטרונאי גאון (ברודי) ח״ב סרכ״ג). ב״מ ח, ב. ב״ב קיא, א (לפי׳ רגמ״ה). חולין פה, א. ועד״ז בפירש״י ב״מ לג, ב ד״ה בימי. ועוד. ובכ״מ בש״ס עד״ז. וגדולה מזו - ראה תנדב״א ד, א. ולהעיר גם מתוס׳ ב״ק עג, ב ד״ה אמר. ויל״ד.
ולהעיר בכעי״ז מתשובות רש״י סנ״ט, עייש״ה. וראה גם בברכ״י יו״ד סרמ״ב סכ״ט (ועיי״ש חו״מ סי״ב סקי״ג) מה שהביא מתשובה״ג. וראה אוצה״ג לוין ברכות כז, ב. וכן ילה״ע מחי׳ הרשב״א עירובין יט, ב בשם הראב״ד. ויש להעיר בכיו״ב מנימוק״י ב״ק ל, א ע״פ ירו׳ ברכות פ״ב ה״ג. [וראה עד״ז בשו״ת חת״ס ח״ו סנ״ט].
והנה, במג״א סי׳ קנו סק״ב הקשה ע״ז מכ״מ, ונשאר בצ״ע. וראה בארוכה בנו״כ השו״ע מש״כ ליישב קושייתו, עייי״ש על אתר בא״ר, ספר פלאים (תוס״ש), פמ״ג (וסיים עלה: וצ״ע לדינא), שלחן תמיד, ברכ״י, מו״ק להיעב״ץ, מחה״ש, דע״ת למהרש״ם, כה״ח, ועוד ועוד. וראה גם בהנסמן בארחות חיים שם. ונפק״מ טובא בישובים הנ״ל בנוגע למעשה.
ולהעיר, שבשו״ע אדה״ז שם השמיט כ״ז (אלא שהשמיט שם בכלל כו״כ דינים שהובאו במג״א שם. וצ״ב הטעם).
וראה יאיר נתיב להחו״י סי״ג (מכת״י - בקובץ ביכורים תרנ״ה ע׳ ד ואילך). וראה גם מש״כ החיד״א בשו״ת יוסף אומץ (נוסף למש״כ בברכ״י) סס״ג. ספר החיים להגרש״ק סי׳ קנו. שירי קרבן נזיר פ״ז ה״א. וראה תפא״י אבות פ״ה מ״ז. ובארוכה - שד״ח מערכת כ כלל ח. ל כלל קח. השי״ן כלל כז.
וראה שו״ת יבי״א ח״ב חו״מ ס״ג סק״ו ואילך. הנלקט בבית אהרן (מגיד) כללי בש״ס ח״ג ערך אומר דבר בשם אומרו סקט״ו (ע׳ תא ואילך). ס׳ ניב שפתיים כלל ז. תורת חכם גיאת אות קצב. וראה בארוכה דובב שפתי ישנים (שעכטער) סט״ו סקכ״ד. ושם ריש ח״ב קונטרס שפתי נבון בתחילתו. (וראה גם דבר בשם אומרו (פיש). אמירת דבר בשם אומרו (רבינוביץ). שם עולם מרגליות).
ויתכן לומר עוד בכ״ז, שכל עיקר ההיתר רק התלמיד שזכה להיות קאים אדעתא דרבי׳. וכפי׳ הידוע ב״לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו״ (סוכה כז, ב) אף שהי׳ יושב ודורש דברים שלא שמעתן אוזן מעולם (אדר״נ ו, ג), ובכלל, הרי ממ״ח קניני התורה ששומע ומוסיף - שבכ״ד שאומר ה״ה מתאים לכוונתו ודרכו של רבו.
[ועוד נושא בפ״ע: לשנות לתועלת למיגדר מילתא וכיו״ב. וכבר הערנו בגליון העבר במ״מ להלכה יומית אות תצד בד׳ החת״ס ש״טוב להעלות האיסור״, וידוע מה שאחז צדיק דרכו בקודש, וכן ודרך תלמידיו, כולל מהר״ם שיק, בד״ז. (וראה עוד מה שכתבנו בענין זה , בתשו׳ הלכה למעשה בענין ההמצאה של כוש״ר סוויט״ש, חלקו נדפס במ״מ וציונים להלכה יומית אות רפח. אלא שנתברר שם היטב שאכן איסורו מדינא).
ולכאו׳ עיקר הענין, כיון שבלא״ה אסור מדרבנן (או בנדון שחכמי הדור אסרוה משום גזירה וסייג), לא איכפת לן במה שמעלה האיסור. וראה גם מאירי כתובות קג, א. ולהעיר משו״ת הרשב״א ח״א סמ״ג. וה״ז ממש ע״ד הנת׳ כאן לומר בשם אדם גדול כיון דליכא נפקותא לדינא.
(ועצ״ע, דלכאו׳ נפק״מ טובא למעשה, בכמה אופנים. וזהו נוסף להשקו״ט מדין ב״ת, ראה דרכי הוראה למהר״ץ חיות ס״ו בהערה. תורת הנביאים להנ״ל מאמר ב״ת. ועצ״ע בד׳ החת״ס שם, באם אכן כוונתו לומר אדרבנן שאיסורו מה״ת - שיל״פ כוונתו בפשי׳ שאין להזכיר דעת יחיד הנדחית מהלכה, ועדיף לפרסם כדעה המחמירה שהיא דאורייתא).
אלא שהדברים אינם עומדים במבחן המציאות, ע״פ הידוע בהנהגת מהר״ם שיק עצמו בנוגע העדר הסכמתו לתקנות מיכאלוביץ, ראה ליקוטי שו״ת חת״ס ספ״ב ס״ב ואילך. וראה גם צפונות חו׳ ו ע׳ צב ואילך. ובכ״מ. ועיי״ע בשו״ת מהר״ם שיק ס״ע. ונרמז לחכימין שם סע״א. ועפ״ז צ״ל בנוגע לתאריכים לועזיים (שבגליון הקודם) שאכן ס״ל שי״ב איסור מן הדין, אף שנתפשט המנהג להקל. לאידך, ראה מהר״ם שיק אבות פ״א מ״א.
ונ׳ שעיקר טענתו היתה מה שכתבו בתקנות הנ״ל בפשטות שהוא חיוב גמור בכל המקומות והזמנים, שה״ז שקר גמור; משא״כ בדבר שמצ״ע נכון, אלא שיסודו מטעם אחר (מדרבנן, ואפי׳ משום מיגדר מילתא), שאפשר להעלות איסורו. ועפ״ז, שוב י״ל כנ״ל בגליון הקודם בנוגע לתאריכים לועזיים.
ולהעיר מהשקו״ט בענין סיפור מעשה שלא הי׳ לתועלת - ראה נפלאות התפארת שלמה אות כג. שו״ת דברי ישראל ח״ג סי׳ קע. קובץ תשובות ח״ב סכ״ח. מאור השבת ח״א מכ׳ יא סק״ד. אור ישראל חו׳ כט ע׳ קעא. שם חו׳ ל ע׳ רמד. וילה״ע ממו״נ ח״א פל״ג. ועוד שם בפל״ד. וכפה״נ כוונתו (במש״כ שם במה שנמשלה התורה מה״ט למים) לשהש״ר א, ג. אבל ראה בהקדמה לחוה״ל, שפי׳ באו״א. וראה גם מו״נ ח״ג פכ״ח].
ולהיפך, שלא לומר בשמו בכדי שיתקבל - ראה ס״ח סתתקע״ז. ובהגהות מקור חסד לשם. ובלקו״ש ח״ב ע׳ 623 הע׳ 2 הראה מקום לד״ז מפסחים שם ומד׳ המג״א הנ״ל. ומ׳ שמפרש דכי הדדי נינהו. ולהעיר גם משיחת יו״ד שבט תשי״ד.