דיני ההנקה בשבת - בשו״ע או״ח סשכ״ח סל״ג-לה (ודאדה״ז - שם ס״מ-מא).
וכבר נתקשו רבים בטעם ההיתר בהנקה בכלל, כשאין סכנה, ובפרט בזמנינו שיש תחליפי חלב, ומדוע אין לדקדק להמתין עד מוצ״ש כשאפשר בקל. ועיקר דבריהם בגדר ההיתר לפי שנק׳ דרך אכילה - ראה שמירת שבת כהלכתה מהדו״ח פל״ו ס״ק סו. שו״ת מחזה אליהו ח״א ספ״ז סקמ״ז ואילך. מגדנות אליהו או״ח ח״ג סנ״ג. ועיי״ע קובץ יגדיל תורה חו׳ נח (ע׳ קעא). וש״נ. וראה בהנסמן בתורת המינקת הע׳ סח. שבת כהלכה ח״ג פי״ט בבי׳ אות א. ולכאו׳, בהנקה רגילה ה״ה רק מסייעת, שההנקה - ומלאכת מפרק - נעשית רק ע״י התינוק. אלא שגם בזה ילה״ק בהיתר מסייע במקום שאין חשש סכנה. ולכאו׳ ל״ג משבות ע״י נכרי במקום מקצת חולי, שמה שמסייע אי״ב ממש, ראה שו״ע אדה״ז סשכ״ח ס״כ. וכש״כ בצרכי קטן שחשובים כצרכי חושאיב״ס.
לקלח לתוך פיו - בפמ״ג בא״א סקמ״א שההיתר הוא כשמקלח ע״ג קרקע. וכן מוכח בשו״ע אדה״ז שם שפי׳ בטעם ההיתר שהקילוח הולך לאיבוד. אבל במשנ״ב סקי״ב ובשעה״צ שם הוכיח משבה״ל סקכ״ג שמקלח לפיו של תינוק. וכ״כ בחיי״א כלל סט ס״י. וי״ל ששניהם אמת. (אבל ראה קצוה״ש סקל״ח בבדה"ש סק״ל). וראה שש״כ פל״ב ס״ק קנח. פל״ו סקנ״ח. מגדנות אליהו שם. וע״פ הסברא הנ״ל בכללות ההיתר שהוא דרך אכילה.
ושקו״ט בכמה פוסקים באם מותרת להוציא חלב לבדוק מצב החלב. והעלו לאיסורא.
והנה, דנו הפוסקים בכו״כ פרטים בדינים הללו, הן כשהחלב הולך לאיבוד שלא גזרו משום צערא, היאך ובאיזה אופן לעשות, והן - ובעיקר - במה שהותר איסור מפרק של תורה לצורך תינוק, לפי שסתם תינוק מסוכן אצל חלב, בימינו שמצויים תחליפי חלב לרוב. ועל כגון דא אמרו שלאכל האישים והמצבים שוים, והכל לפי מה שהוא אדם, ותלוי בגיל וכו׳. ורבו כמו רבו הדיונים בזה. ולא עת מצוא להאריך בכאן בכ״ז, רק זאת שצריך לשקול הדברים היטב במאזני השכל והצדק, זה לעומת זה, חומר הענין דחילול שבת במלאכה דאורייתא מחד גיסא, ולאידך - שמירת בריאות התינוק שלא להביאו לידי סכנה ח״ו לאידך גיסא. ובכגון דא - דרושה התייעצות עם רב מורה הוראה, כבפנים. והלב יודע אם לעקל או לעקלקלות. ולעת כזאת, דיינו בהערה זו.
ויתר הפרטים - ראה בארוכה בס׳ תורת המינקת הנ״ל, שהקיף הענין מכל צד ופינה, וכמעט לא הניח מקום להתגדר בו. וראה גם בשבת כהלכה שם.