1 ניכר האיסור - רמ״א יו״ד סצ״ח ס״ד ובפמ״ג שם במ״ז סק״ז. ט״ז סי׳ קד סק״א. שו״ע אדה״ז סתק״ז ס״ה. סתרכ״ו ס״ה. וראה בשו״ת הצ״צ יו״ד ס״ע.
ברי׳ - יו״ד סי׳ ק סק״א. פמ״ג ספ״ד בשפ״ד סק״א שכ״כ כל הפוסקים.
[ובמק״א - בתשו׳ לשואל - הארכנו בלימודי זכות שנכתבו בפוסקים בענין זה, וד״ז תלוי בגדר ניכר האיסור ובגדר ברי׳ לענין תולעים (ובדעת הפלתי סי׳ ק סק״ב). וכבר עלתה לנו ארוכה שם, ושם קנה שביתתו].
אין מבטלין איסור לכתחילה - שו״ע יו״ד סצ״ט ס״ה. והנה בשו״ת תרוה״ד סי׳ קעא, כ׳ להתיר באופן שהוא ספק איסור ואין כוונתו לבטל. וד״ז הובא בשו״ע יו״ד ספ״ד סי״ד. (ובאמת, כ״ה כבר בר״ן ע״ז יב, ב - לענין הגעלה. וראה ט״ז סתנ״ב סק״ה. שו״ע אדה״ז שם ס״ו. וראה שעה״מ מאכ״א פט״ו הכ״ה משה״ק בסתירת הר״ן).
ושקו״ט בפוסקים אי תרווייהו בעינן או לא. שהרי בשו״ע שם בסי״ג, לענין דבש שי״ב נמלים, מוכח שגם בודאי איסור מותר כשאין כוונתו לבטל. ואת״ל שבאמת בהעדר כוונתו לחוד סגי, צ״ב מש״כ בתרוה״ד שם שצריך לברר החטים קודם (ועיי״ש בש״ך סקל״ט), אף שאין כוונתו לבטל, ומ״ש מדבש שי״ב נמלים. ועוד צ״ב במה שאסור לבשל לכתחילה (שם ס״ט) אף שאין כוונתו לבטל.
ולאידך, במקום ספק איסור לחוד (ראה ש״ך שם סק״מ), מצינו כמ״פ שאפשר לבטל לכתחילה - ראה ש״ך סקי״ד סקכ״א. סקט״ו סקכ״ח. סצ״ב סק״ח. (וראה בדה״ש סצ״ט ס״ה בבי׳ ד״ה אין מבטלין). אבל ראה פמ״ג סצ״ט בשפ״ד סק״א. וראה שד״ח מערכת האל״ף סק״ה.
וכמה אופנים נאמרו בישוב הדברים - ראה מש״כ בשו״ת בעי חיי סי׳ קלח. ודחה דבריו בשו״ת חקרי לב יו״ד סי׳ קנד. וראה פמ״ג בשפ״ד סקל״ג. שם במ״ז סקי״ח. שו״ת נוב״י מהדו״ק יו״ד סכ״ו בהגה. מהדו״ת סנ״ו ואילך - הובאו בפת״ש סק״י. שו״ת רעק״א מהדו״ק סע״ז. שם סוסי׳ רז. וכדבריו כ״מ בחכמ״א כלל לח סכ״ג. וראה שד״ח מערכת האל״ף סוף סק״ד. פאת השדה סקע״ט. וראה גם בקובץ יגדי״ת חו׳ ס סצ״ב ואילך מש״כ בזה גדולי החסידים בזמן הצ״צ.
ודעת הט״ז סצ״ט סק״ז - דהיינו רק כשאא״פ בע״א. ועיי״ע ט״ז סקל״ז סק״ד. אבל ראה בפת״ש שם ספ״ד סק״ד במקום טירחא.
ובדעת אדה״ז - ראה שו״ע אדה״ז סתמ״ב ס״ה ובקו״א סק״ג. תמ״ז סנ״ג. סתנ״ג ס״ח. וראה בארוכה בפסקי אדה״ז סצ״ט ס״ה. וראה גם קובץ דברי תורה חו׳ ו, וחזר על דבריו בקובץ זכרון יעקב קאפל סנ״ג.
ובדעת אדמו״ר הצ״צ בזה - ראה חי׳ הצ״צ תרומות פ״ב מ״ב. וראה שו״ת הצ״צ יו״ד סס״ח.
וראה בשו״ת מנח״י ח״ג סע״ב שהחמיר טובא, אבל התם מיירי במוחזק בתולעים.
[ולהרחבת היריעה בכ״ז - ראה בס׳ כשרות ח״ב ע׳ 329 ואילך. בקונט׳ שי לאברהם (שבסו״ס זכרונות אליהו) ס״ח].
וידוע השקו״ט בדבר שדרכו באכילה וגם בטחינה ורק כעת שנודע שיש שם תולעים רוצה לרסקו, אם ה״ז בכלל אין כוונתו לבטל. וד״ז תליא באשלי רברבי. ועוד חזון למועד.
והנה, מש״כ בפנים שכמ״פ אחרי שטיפה ה״ז כבר בגדר מיעוט המצוי - כן מקובל אצל מורי ההוראה, אף שמסברא יש לפקפק שה״ז רוב התלוי במעשה. ועיי״ע בשו״ת חת״ס יו״ד סע״ז, הובא בפת״ש סק״ה, שאי״ז תיקון בטוח. גם יתכן לומר שאינו יוצא מחזקתו אא״כ בבדיקה כדת. אבל ראה שו״ת פנ״י ח״ב יו״ד סכ״א לענין בישול אחרי הרחיצה.
[ואיידי דאתא לידן, אף שאי״ז מן הענין, מקום אתנו להעיר כאן, במענה לשאלת רבים, די תמהין ושיילין בעסק התולעים, וכי תאמרו מה נאכל, הן לא נאסוף את תבואתנו, כי תאכלנו התולעת, וגם מה יום מיומיים לעשות חדשות בארץ, כאילו ניתנה תורה חדשה ונתחדשה הלכה, אצל האמונים עלי תולע, במה שלא ראינו בדורות שלפנ״ז.
ואשכחנא מרגניתא, שכבר הי׳ תחת השמש, בספר שער המלך ע״ס חדשי השנה להרב מרדכי ב״ר שמואל מווייעלקאטש (נד׳ לראשונה בזאלקאווא תקכ״ב) ח״ב (שער ו, שער הנחמות, פ״ג).
ובהיות שאין הספר מצוי העתקנו לשונו בקוצר אמרים: אפי׳ אותן ירקות ופירות שלא היו דרכן להיות מתולעים, אנו רואים בעתים הללו שבלתי אפשר לאוכלם כלל דשכיח בהם תולעים וכו׳, שבלתי אפשר להכירם מחמת קוטנן, והמה לבנים כמו מראה הכרוב ולא יאדימו כתולע. ואף שמזהירים את העולם אינם מקבלים לכל האזהרות, ואומרים דורות הראשונים יוכיחו שהיו אוכלים אותן הפירות ואותן הירקות ולא החמירו בהם וכו׳, והם אינם יודעים שהכל הוא לפי מעשי בנ״א, ובדורות הראשונים לא הי׳ בהם רמה ותולעה מחמת שמעשיהם היו טובים ולא נמצא במעשיהם תולע, ולכן פירותיהן היו מתוקנין וכו׳, משא״כ בזמנינו וכו׳, לכן מחוייב אדם לשמוע בזמנינו את כל האזהרות, כי הכל הוא לפי הזמן וכו׳, כשיתוקן העולם ויתקנו מעשיהם גם פירותיהם יהיו מאושרים ולא יתליעו].