Halacha2go

ראה שו״ע או״ח סקס״א ס״ג. אדה״ז ס״ז. וראה ג״כ בהלכה יומית אות קמז. וראה בעצי אלמוגים סק״ה עוד טעם לשבח להוריד הטבעת. וראה הנסמן שם בהערות המו״ל (במשנת טהרות שע״י מכון משנת ר״א).

וצל״ע מש״כ בשו״ת אול״צ ח״ב פי״א סק״ו שבזמנינו אין נהוג שיורידו הטבעות. וכמדומה שהוא היפך המציאות. ול׳ בעהנ״פ להראב״ד שער הטבילה ס״ב: אא״פ שלא תעבירנו בשעת לישה או בשעה שהיא אופה ומבשלת. ומ׳ שבאיזה אופן שיהי׳, שמורידה לפעמים, די בזה שחוצצת. והיינו במציאות גם אם אינה נוהגת ללוש, הרי בזמן מן הזמנים מורידה טבעתה. וראה שו״ת הצ״צ יו״ד סקנ״ח סק״ה.

וצ״ע מש״כ בעל שלה״ג בס׳ המחלוקות (ס׳ הפשוטים הל׳ ברכות סקצ״ח) - שי״ל לאחרונה מכת״י - בטעם המנהג להקל כיון שהוא רק חומרא. ובהערות המו״ל כתבו, שאולי כוונתו ברפוי׳.

והנה, מל׳ אדה״ז מ׳ קצת שכל אשה צ׳ להוריד כיון שהנשים בד״כ מקפידות. וראה סד״ט סקצ״ח סקמ״ד. שו״ת זרע אמת ח״ב ספ״ז. פת״ש יו״ד סקצ״ח סקי״ד. שו״ת נטע שורק יו״ד סס״ה.

ובמש״כ בנוגע להנחת הטבעת בפה - ראה שו״ת בא״מ ×—×´×— סרל״ה (ע״פ סקע״ב ס״ב משנ״ב סק״ז). 

ובנוגע לצביעת הצפרניים - ראה שו״ת קרן לדוד או״ח סמ״ו. אבל כשהצבע פגום חוצץ, כיון שי״ב ממשות, ראה שיעורי שבה״ל סקצ״ח סי״ז ד״ה צבע. שו״ת אול״צ ח״ב פמ״ו סק״ה.

והנה, בשעתו, שאלו בפורום (במש״כ עד״ז בהלכה יומית אות קמז) בנוגע לחציצה בנט״י משום רו״ר וכיו״ב. ועיי״ש מה שכתבנו מענה רך לשואל כענין. 

ומכיון שאינו מצוי בהישג יד ואין יד כל אדם מגעת לשם - מועתק בזה המענה לתועלת קוראי הגליון: 

חציצה בנט"י משום רו"ר או משום נקיות - הנה מסברא אפ״ל דרו"ר ונקיות גרע טפי שעדיין יש רו"ר ולא ניקה ידיו לגמרי (ולהעיר משו״ע אדה״ז סקס״א ס״ג שאין מקפידים להסיר טיט שתחת הצפרניים בשעת רחיצת ונקיון ידים במדינות אלו), וע״ד הידוע (שו״ת הצ״צ יו״ד סקנ״ח סק״א. ועוד. - נסמנו בלקו״ש חט״ל ע׳ 75) שנוסף לחציצה צ״ל טבילת כל הגוף, גם ״ראש אצבע הקטנה״. וא״כ י״ל שה״ה בנטילה משום רו״ר ונקיות.

(אבל להעיר מהדעות שאין חציצה פוסלת בטבי״ע (הובאו בשמ״ב דלקמן), אף שצ״ל טבילת כולו. ועכצ״ל שבמיעוטו המקפיד, ה״ז כטבילת כולו (ראה לקו״ש חל״ח ע׳ 19 הע׳ 19. ושם אפי׳ ברובו שא״מ, שכשר מדאורייתא), שבטילה להיד, והחסרון רק מצד דיני חציצה ולא חסרון בהטבילה.

ועדיין י״ל שבדיני נקיות ורו״ר סו״ס לא ניקה לגמרי.

כן להעיר שבנט״י לסעודה שחציצה פוסלת מדינא, לכאו׳ לא מצינו שצ״ל נטילת כל היד, וכדמוכח שבנשאר צרור או קיסם אין מים שניים מטהרים (ולא משום שצ״ל נטילת כולו). אבל י״ל דמיירי שהמים עוברים דרכו. וראה שו״ע אדה״ז סקס״א ס״ז שבטבעת רפוי׳ עדיין צ״ל רביעית בב״א מטעם הנ״ל. וברטי׳ - סקס״ב סט״ו - משמע שעיקר ענינה משום חציצה ולא שמונעים המים. ולהעיר מטיט היוצרים וכו׳ שמונעים המים - סקס״א ס״ג. ומ״מ, כנ״ל, עדיין מקום לחלק דנט״י משום רו״ר ונקיות גרע טפי, משא״כ בסעודה, שהוא מדינא, משום תקנה).

והנה בא"א מבוטשאטש נוטה להקל בנטילה משום רו״ר [כ"כ בשמ"ב לאאזמו"ר ס״ב ס״ו מא"א סי' שמג. ועי' בסי' ד שאינו ברור כ"כ]. ובנוטל משום נקיות פשיטא לי' (אלא שבברכת אברהם על אתר מפרש כוונתו בנוטל במידי דמנקי. ולשונו בא״א אי״מ כ״כ).

אמנם, בנט"י שחרית, מפורש בסי' אדה"ז, להחמיר בכ"ד המעכב לסעודה. אבל יש לחלק, עיי״ש בטעם הנטילה (ואכ״מ). ובשו"ת הצ"צ או"ח ס"א מ' שרק כשמברכים מעכב. (ועצ״ב בנט״י לתפלה שמה שאינו מבאר הוא משום ספיקא. ומ״מ, במהדו״ב ובסידור היקל. ומ״מ, י״ל דחציצה גרע טפי. וגם י״ל כאן דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא, וכמבואר בגדר חציצה בנט״י לסעודה).

אולם בהיתה החציצה בשעת הרו״ר גופא וכו׳ - מקום להקל שי"א שבמכוסה אי"ב רו"ר, ראה ארה"ח ס"ד בהמאיר לארץ סקס"ז בנגיעה ע"י סדין. ובשו״ע אדה״ז סמ״ו ס״ב בנגיעה במלבושיהן בזמן הש״ס. לאידך, אסור לנגוע בגיגית שי״ב שכר. אבל בשו״ע אדה״ז מהדו״ב ס״ד ס״ב מ' שרק בנוגע במים עצמם. ולהעיר מהשקו״ט בנגיעה בעיניו כשסגורים. אבל י״ל דכהנ״ל היינו בהעברת טומאת רו״ר למק״א ע״י כיסוי, ולא בחלות הרו״ר גופא. גם י״ל שהגיגית והעפעפיים בטל לשכר ולעיניים. לאידך, בישן במלבושיו מפורש שיש רו״ר. ובמק״א גם בישן בבתי ידים. ומוכח שגם במקום מכוסה שורה רו״ר. וראה במנחת אהרן כלל א אות יט שלא מצינו שהזהירו בזה משום חציצה. וראה גם שד"ח מכתב לחזקיהו ס"ב.

ונ"ל שבטבעת רפוי׳ דבלא"×” צ"×¢ אם הוה חציצה, ומה שמסירים היינו רק לכתחילה משום חששא שאין אנו בקיאין, יש להקל. אלא שילה״ע מיוסף אומץ האן שבסכנת רו"ר יש להחמיר בספיקו. 

ולסיכום:

א. טבילת נשים וגרים וכו׳ - חציצה פוסלת 

ב. טבילת עזרא - מחלוקת. ומחמירים שפוסלת. 

×’. טבילה לתוספת טהרה - י״א שחמור מטבי״ע. 

ד. נט״י לסעודה - פוסלת 

×”. נט״י שחרית - אדה״ז סובר שחציצה מעכבת. 

ו. נט״י לתפלה - מקום להקל. וכ״מ בסידור אדה״ז. 

×–. נט״י משום רו״ר - ספק. ומקום להקל 

ח. נט״י משום נקיות - בא״א מבוטשאטש כ׳ בפשיטות להקל.