דיני תפה״ד בשו״ע או״ח סק״י ובנו״כ, עיי״ש כל הפרטים.
בשיעור פרסה דוקא - שם ס״ז. שו״ע אדה״ז שם ס״ח. ובאופן מדידת הפרסה - ראה בא״א מבוטשאטש שם ס״ז. שבילי דוד סק״ג. שו״ת בצה״ח ח״ה סס״ח סק״ד ואילך.
ומודדים פרסה אחרי עיבורה של עיר - ראה קצוה״ש סס״ז בבדה״ש סק״ד. וכ״ה גם בא״א הנ״ל (אבל ראה מש״כ בא״א שם עהט״ז סק״ז. וצ״ע).
[וחידוש גדול מצינו בס׳ המנהגים חב״ד ע׳ 23 בהנהגת כ״ק אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע לומר רק אחרי ארבע וויארסט דוקא. ועד״ז הוא בלקו״ד ח״ד ע׳ 1375. וראה מש״כ לבאר בזה, בסידור רבינו הזקן עם העו״צ במילואים סט״ו].
בנוגע לתפה״ד בטיסה - ראה שו״ת שו״מ מהדו״ק ח״ג סק״ג. ואף שמפורסמת השמועה בשם הראגצו׳בי (הובאה באישים ושיטות (זוין) ע׳ צז. וראה שו״ת חלקת יעקב ח״ב ס״ט שחש לדבריו למעשה) לשלילה (ע״פ חולין קלט, א), אבל לא נתקבלה דעתו להלכה. וראה גם בלקו״ש דלקמן. ס׳ המנהגים ע׳ 15. ר״ד י״ג אלול תשל״ט (בעת ביקור בעל פני מנחם ומחותנו בעל משנה הלכות זצ״ל- נדפס בס׳ מקדש מלך לאופר ח״ד ע׳ ת).
ובנוגע לזמן אמירתה - ראה סדר אליהו (נפש דוד) להאדר״ת ע׳ 42 (שנת תרל״א) [ובמהדו״ח - ע׳ מ בנוגע לספינה ועגלת קיטור שא״צ לצאת מעיבורה של עיר. (וראה שו״ת רבבות אפרים ח״ו סי׳ קט).
וראה לקו״ש חי״ב ע׳ 152 (״על הדרך עד לאוירון״. אלא שעיקר כוונתו שם לגדר החיוב מצד הדרך עד לאוירון. ולא לזמן החיוב). שו״ת משנה הלכות חי״א סע״ז (על מסלול ההמראה). הליכות שלמה פכ״ה ס״ד (כשמתרומם המטוס עד לגובה שסכנה בנפילתו). שו״ת רבבות אפרים ח״ה סקע״ד סק״ד (בגובה י״ט).
והנה, את״ל שבלקו״ש שם ר״ל לברך בנסיעתו לשדה התעופה, צע״ק מש״כ ״שלולא הנסיעה באוירון כ״א הי׳ חוזר לביתו וכו׳ משא״כ כשנוסע אח״כ באיזה אופן שיהי׳״. ומ׳ שגם כשאין הדרך מסוף העיר עד לאוירון רחוק פרסה, יכול לומר תפה״ד מצד המשך הטיסה - דממנ״פ, אם הדרך עד לאוירון הוא כשיעור פרסה, הרי בלא״ה מברך, ואם אינו כשיעור פרסה, מה הרווחנו עי״ז, שיוכל לברך גם לדעת הראגצו׳בי דלעיל. ואולי כוונתו כד׳ האדר״ת דלעיל, שבנוסע במטוס א״צ לצאת מעירו, וה״ז כאילו החזיק בדרך כבר. אלא שהעיקר חסר מן הספר. וגם שד׳ האדר״ת הנ״ל שייך רק כשנמצא כבר במטוס. ודוחק לומר שהוא עפ״ד הט״ז שיכול לברך לפני שהחזיק בדרך.
ומחוורתא שעיקר הכוונה לא לזמן האמירה, ושעיקר ברכתו הוא על הנסיעה במטוס, וכוונתו לבאר שגם לד׳ הראגצו׳בי י״ב גדר דרך מצד הנסיעה לשדה התעופה, אף שכמובן דבהא לחוד לא סגי מצד דיני תפה״ד כיון שאי״ב כשיעור, ומברך על המשך הנסיעה שלאחמ״כ.
ועצ״ב מש״כ שם ״שלולא הנסיעה באוירון וכו׳ דבר רגיל הוא״, ומאי שיאטי׳ דרגילות כאן. ואולי לצדדין קתני, שמצד גוף הדרך עד לאוירון אא״פ לברך מצד השיעור, וגם כשהוא רחוק פרסה - מ״מ דבר רגיל הוא, ולכמה דעות, הרגיל בכך אינו מברך. (ראה קצוה״ש שם בבדה״ש סק״ו). ומ״מ, בנדו״ז מברך כיון שנוסע אח״כ במטוס. ומצד חלות שם דרך - ה״ז כבר בהתחלת הנסיעה.