הנה בענין מע״כ לשאר מצוות, ראה מה שכתבנו בגליון העבר במ״מ וציונים להלכה יומית אות תעג.
אלא שבנדו״ז נחתינן להשקו״ט בדין נהנה מכספי מעשר, וכדלקמן.
והנה, ד״ז פשוט שהמקבל מתנה ממוסד תורני עבור תרומתו לצדקה יכול להשתמש בו כחפצו (ואכ״מ בענין כללות החיוב דהפרשת מע״כ ממתנות), שה״ז טוה״נ ממעשר (ראה ט״ז יו״ד סרמ״ט סק״א. וראה שו״ת אג״מ יו״ד ח״א סקמ״ג). אבל בנדו״ד אי״ז בגדר טוה״נ, כ״א מו״מ ממש, שקונה לעצמו מזון וכו׳ בדמי מעשר. (ומש״כ בפת״ש סרמ״ט סק״ב משו״ת שבו״י ח״ב ספ״ה לשלם שכר הכלי זמר ומשרתים סעודת נישואין - כבר הקשו עליו בלא״ה (ראה שו״ת ר׳ ידידי׳ טיאה וייל סי׳ ס. אג״מ יו״ד ח״ב סקי״ב), ויש שפי׳ דבריו באוקימתא. ואכ״מ).
[וגם בטוה״נ, ראה רמב״ם תרומות פי״ב הכ״א, וברדב״ז שם, שבאם מיחזי כמכר אסור. והה״נ בנדו״ד, שהמוסד מתחייב בכך ה״ז נראה כמכר, משא״כ כשנעשה מרצונם הטוב].
וגדולה מזו מצינו בשו״ת מהר״ם שיק יו״ד סי׳ רל להחמיר שאין לקנות ס״ת מעני ת״ח וליתן לו מכספו כשער הזול, והמותר ממעות מעשר. (וראה בשו״ת מנח״י ח״ח ספ״ב מה שהוכיח מדבריו).
אמנם, מצינו בס״ח סתתרל״ה שהקונה מעני ג״ז בגדר צדקה. אבל שם מיירי באופן שאין מי שחפץ לקנות ממנו. וגם לא נחית שם לדון בנוגע להחפץ עצמו אם מותר להקונה ליהנות ממנו.
ובס׳ צדקה ומשפט בלויא (פ״ו הע׳ ז) ר״ל (עפ״ד מהר״ם שיק בסו״ד) שגם מהר״ם שיק מודה שבמקום שמחירו בשוק שוה פחות, מותר להוציא המותר מכספי מעשר, ולא מיירי אלא באופן שהס״ת שוה כפי מה שנותן לו, אלא שבידו לדחוק בו שיוזיל לו. (אלא שמתו״ד מ׳ שבכל גווני אסור. ולא רק מטעם הנ״ל. ובצדקה ומשפט תפס לשון אחרון, מש״כ בגמר דבריו טעם נוסף להחמיר). וראה בשו״ת שבה״ל ח״ג סקמ״ז באו״א.
ולמעשה, נתפשטה ההוראה, שבמנכה דמי הסעודה וכו׳, ואפי׳ במנכה רק דמי הנאתו (כלומר באופן שמוכן רק לשלם פחות משער שבשוק), לית דין צריך בושש שמותר להשתמש בכספי מע״כ (אא״כ באופן שהתחייב מראש להשתתף, שה״ז דבר שבחובה - ראה שו״ת אג״מ דלקמן).
(ולהעיר בכעי״ז ממש״כ במקו״ח סקמ״ז ס״ב להתיר לקנות אתרוג מדמי מעשר, כשמצרף דמי חולין עבור שויו לאכילה. וראה שו״ת מנח״י ח״ח ספ״ב הדעות בזה).
[ובאופן שלולא זה לא הי׳ משתתף כלל, שהי׳ מתענה וכיו״ב - מקום לומר שיכול לשלם כולו מדמי מעשר. ולהעיר בכעי״ז מאגרות רעק״א סי׳ ע שיכול לשלם מדמי צדקה עלות הדואר במשלוח לצדקה. וראה שו״ת בצה״ח ח״ד סקס״ב סקט״ז. ויש לחלק. ומסברא, בלא״ה מחוייב לשלם מכספו מה שנהנה עכ״פ, מדין משתרשי, ראה חולין קלא, א. אבל ראה שם בתוד״ה שאני. וראה קצוה״ח סרמ״ו סק״ד. וראה דרכ״ת סס״א סקצ״ט. ואכ״מ].
ובנוגע לעניננו - ראה שו״ת אג״מ חו״מ ח״ב סוסי׳ נח. אמת ליעקב יו״ד סרמ״ט ס״א בהערה. ועד״ז בכ״מ בכיו״ב (ראה צדקה ומשפט בלויא פ״א הע׳ פה).