בפנים נאמרו הדברים בד״כ. ופשוט שאין כל האישים והענינים שוים. והכל לפי מה שהוא האדם. ובכ״ז פשוט ג״כ שיש לחלק בכמה אנפי: מהות המשפיע, כוונתו, אופן הקירוב להמושפע (בדרך השפעה או חיבור), מהות המושפע, ועוד. וכפי שנת׳ כ״ז בכ״מ, ומהם - בהמצויינים לקמן.
ונסמנו כאן רק מ״מ וציונים אחדים לכללות הענין. והמעיין בהם ימצא ככל הדברים והאמת האלה. ואין הזמ״ג לבאר הכל בפרטיות הדרושה כפי הנצרך. ואלו הן:
אבות פ״א מ״ז ובפי׳ הרר״י ומאירי שם. ועיי״ש בפי׳ נוצר חסד. שם פ״ב מ״ה (ועיי״ש בפי׳ הרר״י. תפא״י שם). שם פ״ד מי״ד. שם פ״ו מ״ט ובפי׳ מד״ש שם. וראה מש״כ מהר״ל בפי׳ דרה״ח שם. (וכתבו בזה דורשי רשומות בכמה אופנים). פסחים קיב, ב. רמב״ם דעות פ״ו ה״א. אדר״נ פ״ט מ״ד. פרדר״א פכ״ה (בפי׳ הפסוק משלי יג, כ). ס״ח סתתקפ״ו. פירש״י משלי ט, ז. וראה משה״ק באבות הראש פלאגי (ח״א קמ, א) מסהדרין לז, א. ואכ״מ. וראה שד״ח אס״ד מערכת ה״א אות ב. שו״ת מחנה חיים ח״ב סכ״ב. שבילי דוד או״ח סתצ״ו ד״ה ודרך אחר. וראה שו״ת דברי מלכיאל יו״ד ח״ב ס״ט סק״ב. ישכיל עבדי ח״ה יו״ד סכ״ט.
וז״ל הרמב״ם באגרת השמד: אפי׳ שתי עיירות מישראל אחת מהן יותר טובה במעשי׳ ובמנהגי׳ ויותר מדקדקת ונכנעת למצוות מן האחרת יחוייב ירא ה׳ לצאת מאותה מדינה שמעשי׳ אינם כ״כ טובים לאותה העיר הטובה. וכבר הזהירונו רבותינו ז״ל שלא ידור אדם בעיר שאין בה עשרה צדיקים ולמדו לזה מסדום.
ויעויין בשו״ת אבנ״ז יו״ד סתנ״ז בנוגע למצות ישוב א״י, שלא ניתן לכתוב לרוב פשיטותו, שאא״פ לומר לחייב לדור בא״י בחברת החטאים בנפשותם אשר זה הוא פתח לכל עון ולכל חטאת כידוע. ועכצ״ל ולחלק בין זה למש״א בכתובות (קי, ב) לעולם ידור בא״י אפי׳ בעיר שרובה גוים. וראה שו״ת אג״מ יו״ד ח״ד סנ״ז.
ובהאי ענינא מצינו ג״כ, שבב״ר (מא, ח) דרשו, שכעס הי׳ לאברהם, אמר הקב״ה לכל מדבק ולא ללוט בן אחיו. ולאידך, שם גופא במדרש (הובא בפירש״י עה״ת לך יג, יד) שהדיבור פורש ממנו כשהי׳ עם לוט. ועכצ״ל ולחלק בזה גופא, באיזה אופן שיהי׳, וע״ד משנת״ל.
והנה, בשיחות קודש, כל הספרים מלאים בד״ז. ובכ״מ בשיחות ובאג״ק מובא דיוקו של אדה״ז (לקו״ת שמע״צ פח, ב. פט, ד) בל׳ חז״ל (יומא לח, ב לפי גי׳ הש״ס משא״כ בגי׳ הע״י שם. ועייג״כ בפי׳ הר״ח שם) הבא לטהר - שהכוונה (גם) לטהר אחרים. ומצאתי שכבר כתב לבאר כן הפמ״ג בתיבת גמא פ׳ לך (אות ד ד״ה בפסוק ויהללו). ואף שבמק״א (שבת קד, א. ועוד) מובא בל׳ ״ליטהר״ - עכצ״ל ששניהם (ב׳ הגירסאות) אמת [וראה לקו״ש ח״ו ע׳ 381. אג״ק חכ״ג ע׳ צה. ועוד].
והדברים מוסברים הדק היטב בלקו״ש חי״ג ע׳ 17 הערה 18. ושם: אין סתירה לזה ממ״ש הרמב״ם (הל׳ דעות רפ״ו) אם הי׳ במדינה שמנהגי׳ רעים כו׳ ילך כו׳ - כי הטעם לדין זה הוא כמ״ש הרמב״ם שם לפנ״ז ״דרך ברייתו של אדם להיות נמשך כו׳ נוהג כאנשי מדינתו לפיכך כו׳ אם הי׳ במדינה כו׳״, היינו שהמדובר במי שנמצא במדריגה כזו שנמשך אחרי מנהגי המקום כו׳. אבל אם מחליט בכל התוקף שעליו לפעול על הסביבה ולשנותה לטוב - אמחז״ל הבא לטהר (אחרים - לקו״ת שמע״צ פח, ב) מסייעין אותו (שבת קד, א. וש״נ), שניתן לו הכח מלמעלה שלא להיות נמשך כו׳ - ואדרבא לשנות אנשי המדינה כו׳, כבפנים.
וראה גם בלקו״ש חי״ט ע׳ 618 - בשייכות לשנת הקהל.