חומר הענין דהליכה לעש״ג רח״ל - הלא היא כתובה על ספר בכ״מ. ואא״פ להעתיק הכל דברים ככתבם. וזיל קרי בי רב הוא. וכי זוטר מש״כ הרמב״ם (בסוף הל׳ סנהדרין) והשו״ע (חו״מ רסי׳ כו): הרי זה רשע וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו עליו השלום.
ומ״מ, בהיות שיש בעוה״ר דמורי התירא לנפשייהו בטענות ומענות שונות, ויש שנעשה להם כהיתר שלא ביודעין - נעתק בכאן מקצת מן המקצת ממש״כ גדולי הדורות בכ״ז, ואידך פירושא הוא, והרבה דיו נשתייר בקולמוס לעת כזאת.
והנה, בשו״ת מהר״ם מרוטנברג (ש״פ) סרמ״ו: ראוי לנדותו על הדיבור [שאמר שרוצה לקבול בפני הדוכס] ולהבדילו מעדת ישראל וכו׳ כ״ש וכ״ש אם ילך בעש״ג שיהא בנידויינו, וגם אתם תבדילו ותחרימו אותו ואת כל עוזריו ומסיתיו ומחזיקי ידיו. (וראה ברמ״א חו״מ שם).
ובשו״ת הרשב״א ח״ו סרנ״ד, והובא גם בב״י סוסי׳ כו: מפיל חומות התורה ועוקר שורש וענף והתורה מידו תבקש וכו׳ עוקר כל דיני התורה השלימה, ומה לנו לספרי הקודש המקודשים שחיברו לנו רבי ואחריו רבינא ורב אשי, ילמדו את בניהם דיני הגוים ויבנו להם במות טלואות בבית מדרסי הגוים, חלילה לא תהא כזאת בישראל.
וברבינו בחיי ר״פ משפטים: הנה זו עבירה אחת שהיא חומר לכמה עבירות, כי משרשה יפרו וירבו ענפי חטאים גדולים, גם בכנפיה נמצאו נזקים ומכשלות הרבה עד לאין קץ, ושתי עבירות אלו החמורות יותר מן הרציחה, והן הגזל וחלול השם - שתיהן נכללות בעון ערכאות של כותים.
והא לך מש״כ בערבי נחל פ' וילך: התנדבו נא בזאת לכבוד ה’ אלקינו, ומי האיש אשר לא ירצה להיות באגודה זו הגם שאין בידינו לכופו בעו״ה, עכ״פ יפה היא לעדת ישראל להבדל ממנו ושיהיה בינינו נחשב כזר ונכרי, כי הנה הגם שגזירת המלך הוא לבלתי לנדות על שום דבר, האם בשביל זאת מאחר שהוא מעצמו בנידוי מהתורה כל המסרב והולך בדינים אחרים מי יתיר לו, ולכן ודאי ראוי להתרחק מאיש ההוא ומביתו כאשר מתרחקים מפני האש הגדולה, תנו נא כבוד לה’ אלקינו וימלא עלינו רחמים.
ובשו״ת תורת אמת למהר״א ששון סקנ״ח שא״ר להיות ש״צ, ואדרבה כמעט שאינו נמנה בכלל עדת ישראל, וראוי להרחיקו, והו״ד בא״ר סנ״ג סק״ו. באה״ט שם סקל״ה. משנ״ב סתקפ״א סקי״א. ובכסף הקדשים חו״מ סכ״ו כ׳ להדיא שאין מצרפים למנין עשרה. (ולהעיר מתורת יקותיאל בירדוגו סכ״ו מתקנות חכמי מכנאס).
ובמק״א (בשולי מכתב הבד״צ מיום כ״ח חשון ש״ז, ונמצא בלוח הבד״צ שבבית חיינו) הבאנו מהמובא בדחז״ל שהוא ככופר בהקב״ה ובתורה, ומד׳ הפוסקים (וכ״ה בשיחות קודש), שהוא בגדר אביזרייהו דעבודה זרה.
בהחיוב לשלם - ראה ב״י חו״מ סס״ו. שו״ע חו״מ סכ״ו ס״ד. ועיי״ש בשער משפט סק״ב. אורח משפט שם. ודינו כגזלן - שו״ת תשב״ץ ח״ב סר״צ הובא בהגהות רעק״א לשו״ע חו״מ סכ״ו (גזל בידו ואם קידש אשה אינה מקודשת ופסול לעדות ככל גזלן).
וראה תומת ישרים סקצ״א - הובא בכנה״ג הגה״ט סקכ״ו.