1 כן מרגלא בפומי׳ דאינשי. והרי סוגיא שלימה בש״ס (ב״ק צב, א ואילך): מנה״מ דאמרי אינשי (ומוזכר ומבואר בכו״כ שיחות קודש. וראה בארוכה סה״ש תשמ״ח ח״ב ע׳ 591. וראה דברי תורה להרה״צ וכו׳ ממונקאטש ח״ד סקי״ב). ובירו׳ תרומות פ״ח ה״ג (והובא בב״י יו״ד סקט״ז): צריך למיחש למה דברייתא חוששין ועיי״ש בפנ״מ. וכבר הביאו משלה״ג ע״ז ט, ב. וראה שו״ת חת״ס או״ח סנ״א. ועוד כיו״ב בכ״מ.
וידוע המובא בכ״מ (ראה שו״ת השיב משה סי״ג. ארי׳ דבי עילאי סי״ט. ועוד. וראה לקו״ש חי״ד ע׳ 378. חל״א ע׳ 141 הע׳ 48. סה״ש תנש״א ח״א ע׳ 135 הע׳ 73. וראה שיחת ש״פ שמיני תשי״ג. ועוד) בשם שו״ת הרשב״א (ומציינים בזה לח״א ס״ט. וראה מש״כ בארוכה בזה בקובץ עץ חיים באבוב גליון יב ע׳ שטז) ע״ד תוקף קבלת נשים זקנות בישראל.
ולעניננו - כמה טעמים נאמרו בדבר: שצריך לשייר פת על שולחנו, שבד״כ נשרף בקצהו וחששו לאוכלו, אחיזת החיצונים בקצוות, וכיו״ב טובא. וראה שו״ת מנח״י ח״ט ס״ח. דברי יציב יו״ד סל״ג. משנ״ה חי״א סקמ״ח. ומש״כ בטעהמ״נ סקע״ו ובקו״א לשם ע״פ היערות דבש - אי״מ. וכבר העירו בזה, שביע״ד (דרוש יא ד״ה ולכך) כ׳ להיפך (משא״כ לטעם הנז׳ שהקליפות נאחזים בקצוות בכלל). ובס׳ שמירת הגוה״נ סל״א ס״ד העתיק ממנהגי החת״ס פ״ב הע׳ י. אבל שם פשוט שהכוונה להיפך לשומרו ע״מ לאוכלו.
והנה לפום ריהטא אשכחן להיפך, שצריך לבצוע במקום דקרים בישולא (סנהדרין קב, א. וראה הפרטים בזה בשו״ע אדה״ז סקס״ז ס״ב. אבל ראה בטעהמ״נ הנ״ל). ויתירה מזו - בהוריות (יג, א) להיפך ממש, שדוקא פת פחמים (והכוונה שבישלו כל צרכו - ראה חופת אליהו רבה ש״ה) משיב את הלימוד (ושם בחופת אליהו רבה שמעמיד את החכמה). וראה שו״ת אבן ישראל ח״ט סקכ״ו סק״ח. וראיתי למי שכתב, שלפעמים אדרבה מחמת הצפיפות באפי׳ קצה הלחם לא נאפה כ״כ היטב. ולפ״ז א״ש המקור למנהג הנ״ל, שהרי בהוריות שם אמרו שפת שלא בשל כל צרכו קשה ללימוד. ומסיימים בטוב.